גזר דין בתיק ת"ד 6013-10-12

1.      הנאשם הודה והורשע בכך שביום 24/4/12 נסע לאחור בחוסר זהירות ובקלות ראש, לא הבחין באשה ועגלת תינוק וכתוצאה מהפגיעה בעגלת התינוק נפגעה הולכת הרגל  (הסבתא) חבלה של ממש (שבר בירך שמאל), לתינוק שלום.  

הענישה בתאונות דרכים

2.      בתאונות דרכים חומרת המעשה או המחדל של הנהג נבחנים גם לאור הנזק הגופני שנגרם למעורבים כתוצאה מהתאונה,  ועל כן יש וחוסר זהירות יכול ויסתיים בקנס ופסילה על תנאי ויש ואותה עבירה יכולה להסתיים במאסר ממושך, אם חלילה מת המעורב בתאונה.  כמובן שלכך יש להוסיף גם את עברו התעבורתי של אותו נהג ונסיבותיו האישיות. במקרה הנוכחי מדובר בהולכת רגל קשישה שנגרם לה שבר בירך שמאל.

עבר תעבורתי

3.      במקרה הנוכחי עברו של הנאשם אינו מכביד, זו לו התאונה או העבירה החמורה הראשונה. (נוהג משנת 1991, 11 הרשעות קודמות-ברירות קנס), ואף על פי כן במקרה שבו נגרמת חבלה של ממש להולכת רגל ישישה הצורך בענישה מחמירה מתגמד אל מול העדר עבר תעבורתי והיות הנאשם אדם נורמאטיבי.  

טיעוני הצדדים לעונש

4.      המאשימה מבקשת להשית על הנאשם פסילה של שנה, פסילה על תנאי וקנס,  או לחילופין 8 חודשי פסילה ו-200 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ), ואילו סנגורו מבקש כי הפסילה לא תעלה על פסילת המינימום בת שלושה חודשים, בשל המהירות הנמוכה שבה נסע הנאשם, העדר עבר תעבורתי מכביד, הודאתו בהזדמנות הראשונה והיותו אב למשפחה מפרנס יחיד (אם כי נהיגתו אינה פרנסתו). רישיונו של הנאשם נפסל מנהלית לחודשיים ועל כן יש לקזזם מתקופת הפסילה .

מתחם הענישה

5.      כאמור, עונש המינימום לנהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש הוא שלושה חודשי פסילה (ראה סעיף 38(2) לפקודת התעבורה תשכ"א - 1961). בקשת הסנגור לפסול לתקופה המינימאלית אינה יכולה להתקבל כמו גם דרישת המאשימה לפסול רישיונו למשך שנה. תקופת הפסילה המבוקשת על ידי המאשימה נמצאת מעל לרף הגבוה של מתחם הענישה, בה בשעה שנסיבות המקרה ממצבות את המחדל באמצע טווח הענישה, במיוחד שעה שהשכיל להודות בהזדמנות הראשונה, כפי שיודגם להלן:

·        בע פ"ת 40863-12-12 חזן נ' מ"י (26/2/13) נדחה הערעור של נאשם שהושת עליו (לאחר ניהול הוכחות) עונש פסילה בן 6 חודשים וקנס של 2,500 ש"ח על מי שנסע לאחור ופגע בהולכת רגל וגרם לה שבר ביד. כב' השופט טננבוים הדגיש את הסכנה הגלומה בנסיעה לאחור. על אף השבר לא הואשם הנהג בחבלה של ממש. 

·        בעפ"ת 7511-02-12 מוסא נ' מדינת ישראל (מיום 10/6/12) נדון נאשם נהג מקצועי ל-6 חודשי פסילה בשל עקיפה בדרך לא פנויה ופגיעה גופנית לשתי נוסעות ולו.

·           בעפ"ת 21792-04-11 סוואחרה נ' מ"י (מיום 14.6.11) נגרמו להולכת הרגל שברים שהצריכו אשפוזה למשך חודש וחצי , רישיונו של הנאשם נשלל ל-8 חודשים. 

·           בעפ"ת 34241-04-11 מ"י נ' דבש הוחמר בערעור עונשו של נאשם ל-9 חודשי פסילה.  שם בנסיבות דומות, פגע הנאשם בעגלת תינוק, אלא שהנפגעת הייתה התינוקת שנחבלה בראשה. 

·           בת"ד 6694-04-11  מ"י נ' קרש (מיום 19.3.12) נפסל רישיונו של נהג אוטובוס ל-11 חודשים לאחר שפגע בהולך רגל שנגרמו לו שברים בצלעות ובאגן ואושפז ל-35 ימים. 

6.      הסנגור הציג גזר דין בו נפסל נאשם ל-5 חודשים, אולם באותו מקרה לא נגרמה להולך הרגל חבלה של ממש, כך שברור כי הפסילה במקרה הנוכחי צריכה להיות ארוכה מזו שנגזרה באותו תיק ( תד 10047-12-10 מדינת ישראל נ' טורשאן מיום 9/10/11). ב עפ"ת(ים) 51171-05-10 צבי שבתאי נ' מדינת ישראל מיום 21/10/10 בו הושתו 3 חודי פסילה אינו רלוונטי לענייננו, העונש הקל נבע בין היתר מהעובדה שהולכת הרגל חצתה את הכביש במעבר חצייה אך באור אדום.

גזר הדין

7.      לאחר ששקלתי טענות הצדדים ולאור מתחם הענישה כפי שהובא בפני והקביעה כי מדובר במקרה חמור אך לא חמור כמו גזרי הדין האחרונים שהוצגו לעיל,  אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

·        אני פוסלת את הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים, בניכוי חודשיים פסילה מנהלית ובסה"כ 3 חודשים. הנאשם יפקיד רישיונו עד לא יאוחר מיום 2/6/13.

·        אני פוסלת את הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.